לאחר כשנתיים שבהן שימש הזמן הזה במה מקוונת לדיון ציבורי רעיוני, אנו שמחים ונרגשים להשיק את גיליונו המודפס הראשון. הגיליון החינמי הופץ למנויי עיתון הארץ ב-28 במאי, ערב שבועות.
לאורך המאה העשרים, ובמיוחד בעידן הניאו-ליברלי, השאלה כיצד יש לשלוט על ייצור הכסף – אולי הכוח החזק ביותר בחברה הקפיטליסטית – הפכה מסוגיה פוליטית בוערת לדיון טכני המוגבל למומחי הבנקים המרכזיים. אולם פנייתם שמאלה של עשרות מיליוני אמריקנים בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 הובילה לפוליטיזציה מחודשת של הכסף. כעת המשבר הכלכלי הצפוי בעקבות הקורונה מציב את שאלת הכסף בלב הדיון הציבורי. אחד התוצרים של הפוליטיזציה הזאת הוא התיאוריה המוניטרית המודרנית (MMT) – ניסיון רדיקלי להחזיר את ניהול היצע הכסף לידי נבחרי הציבור תוך הגדלה מסיבית של ההשקעה הציבורית. תיאוריה זו שנויה אמנם במחלוקת, אך היא מסמנת התנערות חשובה מהאידיאולוגיה המוניטרית הניאו-ליברלית.
מקובל לטעון כי הדמוקרטיה אינה יכולה להתמודד עם האתגר האימתני שמשבר האקלים מעמיד בפניה, ובפרט עם הדרישה מהאזרח להקריב את אורחות חייו לטובת אנשים אחרים ודורות העתיד. אבל נראה שההתמודדות עם שינוי האקלים מחייבת דווקא את חיזוקו של השלטון הדמוקרטי, תוך מאבק בהון שכוחו הפוליטי רב. כל תוכנית פעולה אפקטיבית בתחום האקלים תידרש להישען על תמיכה המונית כדי להבטיח את הצלחתה, ולכן עליה גם לקדם שגשוג חברתי-כלכלי לכול.
מה עומד מאחורי עליית השיח הלאומני בישראל בעשור האחרון, ששיאה בחקיקת חוק הלאום? ההצדקה הציונית לעליונותם הפוליטית של יהודים בגבולות 67׳ הולכת ומאבדת תוקף. עם התפוררות פרדיגמת שתי המדינות והיטשטשות הקו הירוק, נדרש הימין המתנחלי לייצר לגיטימציה מחודשת לעליונות יהודית, הפעם עבור המשטר הלא-דמוקרטי במובהק שבין הירדן לים, שצפוי להתבסס על מיעוט יהודי.
התנועה השמרנית בישראל עוסקת בשנים האחרונות בקמפיין יחצ״ני שנועד להציגה כממשיכת דרכה של השמרנות הקלאסית. בפועל, היא שואבת השראה מהזן הייחודי של פסבדו-שמרנות שצמח בארצות הברית באמצע המאה הקודמת. האוריינטציה האורתודוקסית והאנטי-ממסדית של השמרנות האמריקנית מאפיינת גם את קלסתרה העכשווי של השמרנות הישראלית, ועשויה להסביר את קסמה בעיני חוגים דתיים-לאומיים, המבקשים למתג מחדש באמצעותה את מרכולתם האידיאולוגית. כפי שמדגים סיפורה של השמרנות באמריקה, הדרך הזאת מובילה לתהום הפופוליזם — שאליה צולל כיום גם הימין הישראלי.
הקריאה הרווחת בספרות בימינו באקדמיה בישראל תרה אחר החומרים החברתיים של הטקסט שטמונה בהם משמעות פוליטית מיידית: סוגיות של מגדר, ייצוג זהויות, עמדות פוליטיות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני וכדומה. סוג אחר של קריאה שכמעט אינו קיים במחקר הספרות בארץ מבקש לזהות את המציאות ההיסטורית המַתְנה את הטקסט, ולכן, את המשמעות ההיסטורית שלו. גישה זו מציעה היסטוריה חדשה לספרות הישראלית, המחולקת לשתי תקופות: תקופה מדינתית (אטטיסטית) ותקופה ניאו-ליברלית. גישה זו מאפיינת את התקופה הנוכחית באי-אפשרותו של הפוליטי בחייו של הפרט ומסבירה מדוע הפכה סוגת החקירה לסוגה הדומיננטית המנסה למצוא מוצא לבעיה היסטורית זו.
פרויקט ריצוף הגנום האנושי, המאמץ פורץ הדרך לרצף לראשונה את כלל הגנום, שהושלם ב-2001, נתפס כחותר תחת השיח הגזעני המחלק את האנושות להיררכיה של קבוצות ביולוגיות המובחנות בחדות זו מזו. בפועל, בשנים האחרונות השימוש במושג הגזע במדעי הגנום הולך ומתרחב, אולם זו אינה תולדה של מחקר הגנום כשלעצמו אלא של תפיסות מושגיות והנחות חברתיות המובלעות בו. בעקבות התחזקות הימין הלאומני ברחבי העולם, תפיסות אלו זוכות שוב לתהודה ואף מזינות טענות גזעניות חדשות-ישנות בקרב ביולוגים וחוקרים במדעי החברה על הבדלים מולדים באינטליגנציה, ביכולות רגשיות ובכישורים התנהגותיים בין קבוצות אנוש שונות.
